Vayedaber

הַסִּיאָה צִתְּרָה. אֵיזוֹב אֵיזוֹבָא. קוֹרְנִית קוֹרְנִיתָא. מַהוּ חַלְבִּיצִין בֵּיצֵי נֵץ חָלָב.

Pnei Moshe (non traduit)

קורניתא. כך שמה:

מהו חלביצין. דמתני' דלקמן:

ביצי. הן השרשין של נץ חלב דתנינן הכא:

לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה עֻלְשִׁין חֲשׁוּבוֹת הֵן לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין בַּשְּׁבִיעִית וְאִיתְמַר טַעֲמָא הָדָא אָֽמְרָה עַד שֶׁלֹּא הִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אֲבָל מִשֶּׁהִתִּיר רִבִּי לְהָבִיא יֶרֶק מֵחוּץ לָאָרֶץ לָאָרֶץ הִיא שְׁבִיעִית הִיא שְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. וָכָא לֹא יְהוֹ חֲשׁוּבוֹת עַד שֶׁיַּחְשֹׁב עֲלֵיהֶן. וּמָצִינוּ דָּבָר בַּתְּחִילָּה קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו. וּבְסוֹף אֵין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו. הָתִיבוּן הֲרֵי 19a הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁלְּקָטָן לְעֵצִים אֵין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן. חִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְאוֹכְלִין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה שֶׁכֵּן אִם לְקָטָן מִתְּחִילָּה לְאוֹכְלִין קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית חָלָה עֲלֵיהֶן מִיַּד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא כן. אעולשין דמתני' קאי כלומר דפריך וכי לא כן א''ר יוסי ב''ח בסוף פ' דלעיל עולשין של שדה חשובות הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית הואיל דעולשי גינה לא שכיחי בשביעית חשיבי אוכלין ואיתמר טעמא לעיל דהדא אמרה עד שלא התיר רבי וכו' אבל משהתיר רבי להביא ירק מחו''ל אין חילוק בין שביעית לשאר שני שבוע משום דשכיחי עולשי גנה הבאים מח''ל ולא חשיבי עולשי שדה ואינן מטמאין טומאת אוכלין עד שיחשב עליהן והכא נמי לא יהו חשובות אוכלין לענין קדוש' שביעית עד שיחשב עליהן:

ומצינו דבר בתחלה אין קדושת שביעית חלה עליו ובסוף קדושת שביעית חלה עליו. כצ''ל בתמיה אלא דבתחלה חלה ג''כ עליהן קדושת שביעית:

התיבון. ולא והרי מצינו הסיאה וכו'. דתנן ברישי פרק דלקמן דאם לקטן לעצים הרי הן כעצים ואין שביעית חלה עליהן ואם אח''כ חישב עליהן לאוכלין חלה שביעית עליהן. ומשני שאני התם שכן אם לקטן בתחלה לאוכלין חלה שביעית עליהן מיד ואנן לא אמרינן אלא דלא מצינו שבתחלה לא יהא עליהן תורת שביעית כלל ואם חישב עליהן אח''כ לאכילה תהיה חלה עליהן שביעית לבסוף:

הסיאה וכו'. איידי דאייתי להו מפרש להו:

אָמַר לָהֶן רִבִּי מֵאִיר מַחְמִיר אֲנִי בְּדָמִין מִן הָעִיקָּר. שֶׁהַשֶּׁמֶן שֶׁל שְׁבִיעִית מַדְלִיקִין בּוֹ מְכָרוֹ וְלָקַח בּוֹ שֶׁמֶן אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֶחֱלִיף שֶׁמֶן בְּשֶׁמֶן שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה מַחֲלִיף שְׁנֵיהֶן שֶׁל חוּלִין. הֶחֱלִיף יַיִן בְּשֶׁמֶן כְּמַה דְאַתְּ אָמַר יַיִן אֵין סָכִין אוֹתוֹ. וְדִכְוָותֵיהּ שֶׁמֶן אֵין מַדְלִיקִין. הֶחֱלִיף עָלִין בְּלוּלָבִין. כְּמַה דְתֵימַר עָלִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְדִכְוָתֵיהּ לוּלָבִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. הֶחֱלִיף אוֹכְלֵי אָדָם בְּאוֹכְלֵי בְהֵמָה כְּמַה דְתֵימַר אוֹכְלֵי אָדָם אֵין עוֹשִֹין מֵהֶן מָלוּגְמָא וְדִכְוָותִין אוֹכְלֵי בְהֵמָה אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מָלוּגְמָא. וְהָתַנִּינָן מוֹכְרִין אוֹכְלֵי אָדָם וְאוֹכְלֵי בְהֵמָה לִיקַח בָּהֶן אוֹכְלֵי אָדָם אֲבָל לֹא אוֹכְלֵי בְהֵמָה אוֹכְלֵי בְהֵמָה לִיקַח בָּהֶן אוֹכְלֵי בְהֵמָה וְכָל שֶׁכֵּן אוֹכְלֵי אָדָם (לִיקַח בָּהֶן אוֹכְלֵי בְהֵמָה).

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והתנינן. בניחותא והכי תנינן בתוספתא שם מוכרין וכו' וכ''ש אוכלי אדם אין מוכרין ליקח בהן אוכלי בהמה לפי שחמורין הן אוכלי אדם בענין שביעית יותר מאוכלי בהמה והלכך כשהחליף אוכלי אדם באוכלי בהמה נתפסין הן האוכלי בהמה בחומר של האוכלי אדם:

החליף אוכלי אדם. של זה באוכלי בהמה של זה כמה דאת אמר אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא כדתנן בריש פ' דלקמן ודכוותה אוכלי בהמה אלו נכנסו תחת האוכלי אדם ואין עושין מהן מלוגמא אף לאדם:

החליף עלין בלולבין. באותן שיש חילוק בין העלין ללולבין שלהן מיירי כהאי דתנינן לקמן לולבי האלה והבטנים ואטדים יש להן שביעית ואין להן ביעור ולעלין שלהן יש להם ביעור מפני שנושרין מאביהן ואם החליף עלין של זה בלולבין של זה נעשו הלולבין כדין העלין לפי שהן כדמי העלין וצריך לבערן:

כמה דאת אמר יין. של שביעית אין סכין אותו לפי שאין דרך סיכה ביין כדתנן בפרק דלקמן לא יסוך יין וחומץ ודכוותה שמן זה אין מדליקין בו לפי שהשמן ביד זה כדמי היין הוא:

החליף יין בשמן. ושניהן של שביעית:

החליף שמן בשמן. ושניהן של שביעית אלא שהחליף אחד בשל חבירו שניהן אסורין להדליק לפי שביד כל אחד כדמי שביעית הוא:

מחליף שניהן של חולין. כלומר מחליפין לשניהן בשמן של חולין לפי שהשביעית מתחללת דרך מקח לכ''ע שזה מוכר לו הפירות שביעית וזה מוכר לו החולין:

גמ' אמר להן ר''מ. בתוספתא (פ''ה) היא שהשיב ר''מ לחכמים על הק''ו ואמר מחמיר אני בדמים של שביעית יותר מן העיקר שכן מצינו חומר בהן שהשמן של שביעית מדליקין בו שניתנה שביעית להדלקה ואם מכרו ולקח בו שמן חולין אין מדליקין בו לפי שאין מדליקין בלקוח מדמי שביעית:

וְהָדָא קְנִיבְתָא דְיַרְקָא מַסְקִין לָהּ לְאִיגְרָא וְהִיא יָֽבְשָׁה מִן גַּרְמָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁמֶן עַד הָעֲצֶרֶת בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בְּיַיִן עַד הַפֶּסַח. וּבְגְּרוֹגְרוֹת עַד הַפּוּרִים. רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וּבִתְמָרִין עַד הַחֲנוּכָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ביין עד הפסח. איידי דאיירי הכא בענין ביעור תני לכל הני דקחשיב ביין זמן ביעור שלו עד הפסח של שמינית ובשמן עד העצרת לפי שהשמן מתיישן יותר מן היין ובגרוגרת וכו':

מסקין לה לאיגרא והיא יבשה מן גרמה. לענין ביעור קאמר לפי שזה ראוי לבהמה הוא וחייב בביעור כשמעלין אותה לגג והיא תתייבש מעצמה וזהו הביעור שלה:

והדא קניבתא דירקא. ירק שקונבין ובוררין אותו והפסולת הנשאר נקרא קניבתא דירקא כלומר מה שנקנב מהירק:

רִבִּי יוֹחָנָן וַחֲבֵרוֹתֵיהּ הֲווֹן יָֽתְבִין מַקְשִׁייָן אָמַר יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר אוֹ אֵין לָהֶן בִּיעוּר. עָבַר רִבִּי יַנַּאי. אָֽמְרוּן הַאי גַבְרָא מִישְׁאֲלִינִית אֲתוֹ שְׁאָלוּנֵיהּ אָמַר לָהֶן כָּל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִישׁוֹר יֵשׁ לוֹ בִּיעוּר. וּשְׁאֵין דַּרְכּוֹ לִישׁוֹר אֵין לוֹ בִּיעוּר. וְאֶילֵּי מֵהֶן דַּרְכּוֹ לִישׁוֹר וּמֵהֶן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִישׁוֹר וּשְׁרַע תַּנָּייָה מִינָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ושרע תנייא מינה. כלומר ולפיכך הסיר ומנע עצמו התנא מינה ולא שנה כאן מדין ביעור לפי שסמך עצמו על הכלל הזה הלמד ממתני' דלקמן דבעינן שיהא דרכן לישור לעולם כמו העלין דשנה שם ולפיכך לא שנה כאן כלום מביעור דמסתמא אין להן ביעור והיינו טעמא דמתני':

גמ' ר' אילא בשם ר' שמעון בר ווא אמר דר' יוחנן וחברותיה הוון יתבין ומקשיין בדינא דמתני' דיש להן שביעית קתני ומענין ביעור לא הוזכר ומהדינן יש להן ביעור או אין להן ביעור ואדהכי עבר ר' ינאי ואמרו הא גברא דנוכל משאליניהו שאלוהו ואמר להן זה הכלל כל דבר שדרכו לישור יש לו ביעור כדתנן לקמן להעלין של האלה והבטנא וכו' יש להן ביעור מפני שנושרין הן מאביהן ואינן מתקיימין בארץ ודבר שאין דרכו לנשור אין לו ביעור לפי שמתקיים הוא ואלו דקחשיב במתני' יש מהן שדרכן לישור מאליהן כגון הקליפין החיצונים והנץ של רמון דלפעמים נושרין הן ויש מה שאין דרכן לישור כגון הגלעינין וכן הקליפין עצמן יש מהן שאין דרכן לישור:

ר' אילא וכו' הכתוב בספרים כאן לא שייך אלא על המתני' דלקמן:

מַַהוּ לִצְבּוֹעַ בְּטוֹבַת הֲנַייָה. מִן מַה דְתַנֵּי הַשְּׁלֹשׁוּשִׁית וְהַחַלְבִיצִין הַתֵּגָּר עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לִצְבּוֹעַ בְּטוֹבַת הֲנַייָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

השלשושית. מין עשב. וחלביצין דתנן לעיל ואין עומדין לצביעה דהא לא קחשיב לעיל חלביצין במיני צבעונים אלא שלפעמים צובעין מהן איזה דבר מועט וקתני דהתגר עושה לעצמו ולא יצבע בהן לאחרים ואלו ודאי אין מדרך לצבוע בהן בשכר שהרי אינם מיני צבעונים ממש אלא בטובת הנאה וא''כ הדא אמרה שאסור לצבוע אפי' בטובת הנאה:

מן מה דתני. בתוספתא (פ''ה) היא אלא שחסר שם וניכר החסרון מתוכה וגי' דהכא עיקרית:

גמ' מהו לצבוע בטובת הנייה. שאינו מקבל שכר אלא זה מחזיק לו טובה אם מותר הוא:

כְּתִִיב טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם. אֶלָּא אֶחָד אִיסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִיסּוּר הֲנַייָה. כָּל דָּבָר שֶׁאִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה. וְכָל דָּבָר שֶׁאִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן מוּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה. וַהֲרֵי חֲמוֹר. לִמְלַאכְתּוֹ הוּא גָדֵל. וַהֲרֵי גָמָל. 19b לִמְלַאכְתּוֹ הוּא גָדֵל. רִבִּי יְהוֹשַׁעְיָה נְסַב וִיהַב בַּהֲדֵין מוּרִייֵס. רִבִּי חוּנָא נְסַב וִיהַב בַּהֲדֵין חִלְתּוּתָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' הושעיא. היה נושא ונותן בשביעית בהדין מורייס שזה נעשה ממיני קמח וידוע הוא דלאו משל שביעית הוא שאין זורעין בה וקמ''ל דלא היה חושש שמא יאמרו מספיחי שביעית הוא:

כתיב טמאים הם לכם וכו'. ומיתורא דקראי דרשינן דאחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה אסור והיינו לסחורה כדמסיק ואזיל כל דבר שאיסורו דבר תורה וכו' וגרסי' להא בבבא קמא סוף פרק מרובה:

והרי חמור. או גמל שאיסורן מדבר תורה ויהא אסור לעשות בהן סחורה. ומשני למלאכתן הם גדילים ואינן עומדין לאכילה ולא אסרה תורה אלא בהעומדין לאכילה:

בהדין חלתותא. קורט של חלתית וקמ''ל דאין קדושת שביעית עליו:

תַּנֵּי לֹא יְהוֹ חֲמִשָּׁה מְלַקְּטִין יֶרֶק וְאֶחָד מוֹכֵר אֲבָל מוֹכֵר הוּא שֶׁלּוֹ וְשֵׁל חֲבֵירוֹ. חֲמִשִּׁין אַחִים מְלַקְּטִין וְאֶחָד מוֹכֵר עַל יְדֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ פַּלְטֵיר. שֶׁלֹּא יְהֵא מַזְבִּין בְּהוּא אָתָר בְּכָל שָׁנָה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר דְּלֹא יְהֵא מַזְבִּין בְּכָל שָׁעָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בתוספתא (פ''ו):

לא יהו חמשה מלקטין ירק ואחד מוכר. את הכל ביחד לפי שכשמוכר הרבה ביחד הוי כסחורה:

אבל מוכר הוא שלו ושל חבירו. כלו' אבל מוכר הוא על יד על יד בתחלה את שלו ואח''כ של זה ושל זה דמכיון דמוכר מעט. מעט לא מתחזי כסחורה ואותה מכירה לא אסרו:

ואחד מוכר על ידיהן. על יד על יד כדקתני ברישא ומשום סיפא הוא דהדר קתני לה כדמסיים שם ובלבד שלא יעשוהו פלטר ומפרש לה ר' יוסי בר' בון שלא יהא מזבין בהוא אתר בכל שנה כלומר שלא יקבע עצמו למכור באותו המקום בכל שנה ולהעשות כפלטר המוכר על יד על יד דזה נראה כעושה סחורה תמיד בהן שהרי בכל שנה הוא מתעסק בכך וא''כ אסור בשביעית:

ואית דבעי מימר דאע''פ שאינו מתעסק למכור אותן בכל שנה אמרו ובלבד שלא יעשוהו פלטר והיינו דלא יהא מזבין בכל שעה בשביעית שלא התירו אלא בהזדמנות פעם או פעמים אבל לא בכל שעה שזה כעושה סחורה בפירות שביעית:

תַּנֵּי הַחֶנְוָונִי שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל יְרָקוֹת בַּשְּׁבִיעִית לֹא יְהֵא מְחַשֵּׁב שְׂכָרוֹ עַל דְּמֵי שְׁבִיעִית אֲבָל מְחַשֵּׁב הוּא עַל הַיַּיִן וְעַל הַשֶּׁמֶן וְעַל הָאַבְטָלָה. רִבִּי לָא מְפַקֵּד לְאִלּוֹן חֲלִטָרַיָּא לָא תַהֲווֹן מְחַשְּׁבִין אַגְרֵיכוֹן עַל מִישְׁחָא אֶלָּא עַל חִיטַּיָּא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לאלין חלטריא. המוכרין מיני חליטות והן ממיני קמח מטוגנין בשמן וכשהן מטגנין בשמן של שביעית היה מצוה אותן שלא יחשבו שכרן על השמן אלא על הקמח של חטין שזה הוא מקודם שביעית שאין חטין בשל שביעית:

תני. בתוספתא שם:

החנווני שהיה מבשל ירקות בשביעית. למוכרן והירק של שביעית הוא לפיכך לא יהא מחשב שכרו על דמי שביעית שהוא שכר הירק אבל מחשב הוא על היין ועל השמן שיש לו מקודם שביעית ועל האבטלה על שכר בטלה וטרחתו ומבליע שכר הירק בהן:

תַּמָּן תַּנִּינָן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁאֵין לוֹ אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא אֲבָל יֵשׁ לוֹ אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא הֲרֵי זֶה מוּתָּר. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה יוֹשֵׁב וּבָטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל. אֲבָל אִם הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעַ כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵֹא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת מוּתָּר. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה דְמַתְנִיתִין. אִקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה בְשֵׁם זְעִיר מִינֵּיהּ. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה לְחוּמְרָה. הֵיךְ עֲבִידָא הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית הִתְחִיל וּמְפַשֵּׁיט אֶת יָדוֹ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה אִם יֵשׁ עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר. (אֲבָל אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ כָּל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת כֵּיוָן שֶׁבָּאָת שְׁבִיעִית הִתְחִיל מְפַשֵּׁיט יָדוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ מְלָאכָה אֲחֶרֶת אָסוּר) לֹא בְדָא. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה מַתְנִיתִין. אִקְלַס רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא דָּמַר שְׁמוּעָה בְשֵׁם זְעִיר מִינֵּיהּ. אוּף הָכָא כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן תַמָּן אֵין מַלְכוּת אוֹנֶסֶת. בְּרַם הָכָא הַמַּלְכוּת אוֹנֶסֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' תמן תנינן. בפ' זה בורר וכל הסוגיא עד סוף הלכה להתם שייכא ואיידי דאיירי ר' יהודה במתני' ובלבד שלא תהא אומנותו בכך מייתי לה הכא דהתם נמי קאמר ר' יהודה כעין זה דלענין פיסול עדות נמי בעינן שלא תהא אומנותו אלא בכך ודקאמר הלכה כר' יודה דמתני' נמי אר' יודה דזה בורר שייכא ולא אמתני' דהכא וכן הא דקאמר בסוף הלכה על דפריך אוף הכא כן ומשני תמן אין המלכות אונסת וכו' לא קאי כלל אהאי מתני' אלא על המתני' דלעיל בפ''ד (בהלכה ב') שדה שנחרשה וכו' דהך קושיא והכא כן אהתם קאי וכן האי שינויא דר' יוסי בר בון כדמייתי הש''ס לעיל בקצרה ואני בארתי הכל שם עיין עליו ובמה שמצוין שם:

משנה: לוּלָבֵי זְרָדִים וְהֶחָרוּבִין יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. לוּלָבֵי הָאֵלָה וְהָבּוֹטְנָא וְהָאֲטָדִים יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. אֵין לָהֶן בִּיעוּר וְלֹא לִדְמֵיהֶן בִּיעוּר. אֲבָל לֶעָלִים יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹשְׁרִין מֵאָבִיהֶן. הָוֶורֶד וְהַכּוֹפֶר וְהַקְּטָף וְהַלּוֹטֶת. יֵשׁ לָהֶן שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין לִקְטָף שְׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ פֶּרִי. וֶורֶד חָדָשׁ שֶׁכְּבָשׁוֹ בְשֶׁמֶן יָשָׁן יִלָּקֵט הַוֶורֶד. וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ חַייָב בְּבִיעוּר. חָרוּבִים חֲדָשִׁים שֶׁכְּבָשָׁן בְּיַיִן יָשָׁן וִישֵׁנִים בְּחָדָשׁ חַייָבִין בְּבִיעוּר. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא בְּנוֹתֵן טַעַם חַייָב לְבָעֵר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. וּמִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא. שְׁבִיעִית אוֹסֶרֶת כָּל שֶׁהוּא בְּמִינוֹ וּשְׁלֹא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' לולבי זרדים. זרדים הן הענפים ולפעמים יכרתו מן הגפנים וכשהן לחין נקראו זרדין ולולבי הן הפרח שעליהן:

לולבי האלה. מין אילן כדכתיב כאלה וכאלון גלנד''י בלע''ז ובערבי באלו''ט:

והבטנה. מל' בטנים ושקדים פאסתא''ק בערבי:

ואטדים. מין ממיני הקוצים וצומחים בו גרגרים שחורים קשים כמו אפונים ונאכלין הן:

אבל לעלים. של אלו יש ביעור מפני שנושרין מאביהן והן הענפים המחוברין בהן וקרוי אביהן וכיון שנושרין יש להן ביעור אבל הלולבים אינן נושרין ומתקיימין הן לפיכך אין להן ביעור כדאמרינן לעיל:

מתני' הוורד. הם השושנים האדומים שיש להם ריח טוב כדכתיב שפתותיו שושנים נוטפות וגו':

והכופר נקרא בערבי אלח''נא וי''א שהוא הבושם הנקרא גרופיל''י:

והקטף. סתם קטף פירושו הוא השרף היוצא בין מהפרי בין מן העץ או מן העלין ובאילן אפרסמון עיקר השרף שלו הוא מן העץ והוא הצרי הנקרא באלסו''ם ולכן נקרא אילן אפרסמון קטף ע''ש שעיקר הבושם שלו היוצא מן העץ הוא וזהו פריו לפי שאינו עושה פרי אחר:

והלוט'. צרי ולוט תרגומו קטף ולטום וי''א שהלטום הוא הנקרא בלו''ט בל' ישמעאל והוא קאסטאני וי''א שהוא הנקרא צינוב''ר בערבי ובלע''ז פילוניש:

רש''א אין לקטף שביעית. מפני שאינו פרי ר''ש פליג על כל מיני קטף דס''ל דאין השרף פרי והלכה כת''ק ודוקא באילן שאינו עושה פירות כמו אילן האפרסמון וכיוצא בו וקטפו זהו פריו ויש לו ולדמיו שביעית אבל אילן העושה פרי שרף היוצא מן הפרי הוא כהפרי ויש לו שביעית והיוצא מן העץ או מן העלין אינו פרי ואין לו שביעית:

מתני' ורד חדש שכבשו בשמן ישן. הורד הוא של שביעית וכבשו בשמן ישן של ששית ילקט את הורד והשמן מותר מפני שהשמן כשהוא ישן אינו נכנס בו כח הוורד מיד אא''כ יניחנו בו זמן רב:

וישן בחדש. אם הורד הוא של שביעית וכבשו בשמן של שמינית שעכשיו נקרא הוורד ישן לגבי השמן וזה חייב בביעור כל השמן מפני שהשמן חדש הוא ונוח להכנס בין טעם הורד מיד ולפיכך חייב השמן בביעור:

חרובין. אבל החרובין ביין מיד הן קולטין לטעם היין וכן היין קולט לטעם החרובין מיד לפיכך בין החרובין הן של שביעית ביין של ששית או שהן של שביעית ביין של שמינית חייבין בביעור:

והשביעית אוסרת כל שהוא וכו'. הא דהדר תני להא לאתויי פירות בפירות שאם נתערבו פירות של שביעית בפירות אחרות מין במינו אוסר בכל שהוא אף לענין אכילה והיינו שקדושת שביעית חלה עליהן וצריך לאכול הכל בקדושת שביעית. ושלא במינו בנ''ט:

הלכה: בְּרֹאשָׁה דְפִירְקָא אַתְּ אָמַר אֵין אוֹכְלִין עַל הָעִיקָּר. וָכָא אַתְּ אָמַר אוֹכְלִין עַל הָעִיקָּר. אָמַר רִבִּי פִּינְחָס תַּמָּן אֵין סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת. בְּרַם הָכָא סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהֻקְּשׁוּ נַעֲשֹוּ כָאָבִיהֶן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' בראשה דפירקא את אמר וכו'. אעלין דסיפא פריך דקתני אבל לעלים יש להם ביעור מפני שהן נושרין מאביהן ומשמע דכל זמן שאינם נושרין אין להן ביעור והא ברישיה דפרקא תנינן סתמא דעלי הלוף השוטה וכיוצא בו יש להן ביעור ואין אוכלין אותן אחר זמן הביעור על ידי העיקר שלהן שהעיקרין אין להן ביעור כדתנן לעיל והכא את אמר דאוכלין העלין כל זמן שלא נשרו ע''י העיקר שלהן ואמאי לא נימא מכיון שהן עתידין לישור לא יהו אוכלין אוחן ואע''פ שעדיין לא נשרו כדאמרי' גבי העלין דלעיל:

א''ר פנחס. לא דמיא דתמן בעלין דריש הפרק אין סופו להקשות שהרי העלין אין דרכן להקשות וכיון דהתם אין בהן לולבין הלכך לעולם יש להן ביעור להעלין מפני שאין מתקיימין ועתידין לישור אבל הכא סופו להקשות כלומר דהכא דאיכא לולבין והלולבין סופן להקשות ומכיון שהקשו נעשה הלולבין כאביהן של העלין משום דעל הרוב מחוברין הן העלים עם הלולבין לפיכך כל זמן שלא נשרו הרי הן כלולבין ואין להן ביעור א''נ יש לפרש דהקושי' ארישא דמתניתין קאי דקתני לולבי זרדין והחרובין יש להן שביעית ויש להן ביעור והעלין לא קתני ומשמע דאין להן ביעור להעלין ומ''ש מהעלין דר''פ דיש להן ביעור ומשני תמן אין העלין סופן להקשות ברם הכא סופו להקשות והיינו עלין של החרובין והדומה להן אין דרכן להיות נובלות וכלות וסופו להקשות קרי להו מפני שמתקיימין הן ולפיכך נעשו כאביהן והן הענפים ואין להן ביעור:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source